מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי לרקוד. לא נולדתי עם גוף של רקדנית, אבל נפש של רקדנית תמיד הייתה לי.
כשהייתי בת שש, בסיום גן חובה, הגננת שאלה כל ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. “רקדנית” עניתי בקול ביישני.
כולם חייכו. אף אחד לא באמת חשב שהילדה עם הלחיים המלאות אכן תהיה רקדנית.
היום אני יודעת שבסיפור הזה היה רגע טהור של אמת. תשוקה פנימית שתמיד הייתה בי. כבר אז ידעתי. 

 הפלמנקו עבורי הוא לא סתם ריקוד, הוא צורך. זו הדרך שלי להביע את עצמי בצורה הכי כנה
 שיכולה להיות. הוא התרפיה שלי